עבדות בעולם המודרני?

במהלך הספר הבאנו מספר נקודות בעייתיות באורח החיים המודרני ודרכי החשיבה שלנו, אולם יש לו, לאורח חיינו, גם יתרונות אדירים על דרכי החיים הישנות. ולא רק בתחומים כמו רפואה, מדע ואיכות חיים אלא גם בתחומים רוחניים. אחד התחומים הללו הוא נושא העבדות. קשה להאמין, אבל רק לפני מספר שנים לא גדול היה עדיין טבעי בעולם שכמעט כל אחד החזיק אנשים בביתו, שתפקידם היה למלא את כל צרכיו ולשרת אותו. אנשים אלו לא יכלו בדרך כלל להשתחרר מכבליהם, והיו נידונים לחיים של עבדות ללא מוצא, להשפלה קבועה ולעונשים בלתי פוסקים. הסחר בעבדים היה מפותח, ושודדי נפשות היו עושים כל שביכולתם

כדי לגנוב בני אדם ולמכור אותם כעבדים. אחד הפחדים הגדולים במלחמה היה, שהצד המנצח לקח את הצד המפסיד לעבדות עולם. במשך מאות שנים השתחררה האנושות לאיטה מהעבדות, ועברה לשכירות בתנאים מחפירים, שהשתפרו לאיטם עד למצב היום (אמנם גם היום יש מצב של עבדות ושל סחר באנשים, אולם הדבר אינו חוקי בכל העולם כולו, והתהליך משתפר לקראת שחרור ממושגים אלו).

העמקה- וודאי מיד צצה לכם השאלה, שהתורה לכאורה בעד עבדות ואם כן איך אני מציין את השחרור מהעבדות כ"הישג" מודרני? לא נכנס לכל הצדדים של העבדות בתורה ומשמעותה הרוחנית, אולם רק נזכיר שהתורה מתמודדת עם מצב קיים של עבדות בעולם והופכת אותו, על ידי סייגים שונים, למצב המזכיר מאוד עובדים שכירים. העבדות בתורה גם מגיעה רק בתנאים מסויימים ולאנשים מסויימים מאוד תחת הגבלות והגדרות המאפשרות להפיק יתרונות ממצב העבדות. עיינו במקורות הנוספים כדי לקבל הרחבה רצינית בעניין.

אולם, כמו כמעט בכל דבר, האופן בו אנו חיים היום מציב קשיים והתלבטויות חדשות גם בנושא העבדות, כאשר היום מדובר על עבדות פנימית, על השתעבדות לעצמנו, לצרכים שלנו ולהרגלים שרכשנו. לפני מספר שבועות התארחתי עם קבוצת אנשים בשבת. מיד בצאת השבת ביקש ממני אחד מהם ל"עשות הבדלה". לא כל כך הבנתי למה הוא כל כך ממהר, וניסיתי להסביר לו שאנחנו מחכים לכל מיני דברים, אולם הוא סירב להקשיב, קולו התעוות כשהוא ממש התחנן שנבדיל כבר. השתדלתי לארגן את ההבדלה מהר ככל האפשר, ומיד כשסיימתי אותה הבנתי את הסיבה ללחץ האדיר. האיש הזה, שהוא מהמכובדים שאני מכיר, לא נוהג להדליק אש עד שהוא מבדיל על היין והוא היה לחוץ מאוד כדי להדליק סיגריה (למרות שמבחינה הלכתית זה מותר, כמובן, לאחר שמבדילים בתפילה או בפה, ורק לאכול או לשתות אסור עד ההבדלה). הדוגמא הזאת הבהירה לי פעם נוספת עד כמה אנחנו מסוגלים להיות עבדים לעצמנו, לשעבד את עצמנו לכל מיני הרגלים שבסופו של דבר אין לנו יכולת להשתחרר מהם. ממש כמו שלא היתה יכולת לעבד בעולם העתיק לברוח ממצבו.

אולם אין כוונתי דווקא לסיגריות או לדברים מזיקים אחרים. אנחנו היום משועבדים למספר גדול מאוד של הרגלים, דרכי חיים והבנות שכופים עלינו השתעבדות מוחלטת, עד כדי התנהגות מוזרה במקרים מסויימים. הדבר מאוד בלט לי בצבא, שם חסרונם של הרגלים קטנים היה מטריד בצורה שלא תיאמן בתחילת הדרך ולאט לאט נעלם ככל שהזמן חלף. פתאום אתה מגלה שאתה יכול בלי נס קפה בבוקר ובלי מיטה מתכוונת עם שלושה ראשי מסג', ושאפילו אם תפסיד משחק של מכבי יש סיכוי שהיא תנצח ועוד ועוד... לא מדובר רק בתופעה שולית (אחרת לא היינו מקדישים לה פרק שלם), אלא על דרך חיים שלימה שהולכת וכובשת לה מקום. ההרגלים שלנו הופכים להיות נקודה מרכזית יותר ויותר בחיינו עד שהם בהחלט ראויים לתואר "עבדות". ישנם כאלו שמשועבדים לטלוויזיה, לא יכולים בלי המכשיר ולא מפספסים דקה. ה"שלטוט" ("זיפזוף" – כלומר: מעבר מהיר בין תחנות שוב ושוב, כדי לא להפסיד כלום) הוא דבר מקובל מאוד היום ומייצג את ההשתעבדות שלנו לטלוויזיה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לפספס אפילו תוכנית אחת, ולכן אנחנו צופים בכולן. אנשים יושבים ערבים שלמים, צמודים ל"פיטמת הזכוכית" (כמו שכינה אותה פסיכולוג מפורסם), ויונקים את כל מה שיש לה לתת, ללא שום יכולת להתנתק. ישנם כאלה שמשועבדים לאוכל, כשהכוונה היא לא לאנשים שמנים אלא לאנשים שהופכים את האוכל למרכז השאיפות וההשגות שלהם בחיים. עיתונים שלמים עוסקים רק בשיפורים שונים בתחום המזון ומליונים נשפכים כדי להשיג עוד ועוד מה"גורמה" ומהטעם שהופך לטעם החיים. "נשים ומנועים, הנאות וכאבים", כמו שמתארים האיטלקים את הדברים החשובים בחיים, לדעתם, הופכים להיות היעד הנכסף של כל אדם בעולם. כשיש לך אותם אתה מאושר, ואם לא – נגזר עליך לרדוף אחריהם עד סוף ימיך.

בטח תגידו שתמיד זה היה כך, האדם תמיד חיפש לעצמו הנאות שונות ורדף אחריהם, אבל נדמה שיש חידוש בזמן האחרון, חידוש שהגיע למיצוי אצל פרויד ושיטותיו (עיינו בפרק על הנצרות). האדם למד להבין שהחולשות שלו הן לגיטימיות. כלומר: האדם לימד את עצמו שהחולשות הן דבר שצריך להבין ולחיות איתו, ושהכניעה היא הדרך להתמודד עם התאוות הללו. ניקח דוגמא שכבר הבאתי - אם בעבר נתפסו סטיות מיניות כנטייה שלילית, הרי שהיום הן הופכות לדבר שחייבים לחיות איתו ואף לעודד אותו ("מצעד הגאווה", לדוגמא), למצוא דרכים לספק את התאווה ואפילו להפוך אותה למרכז החיים. כך גם בתחומים אחרים, הדרך להתמודד היא דרך הכניעה וברוב המקרים גם נושא להערצה. ככל שאדם עושה יותר מה שבראש שלו, או במילים אחרות: נמשך אחרי חולשותיו, הוא נחשב יותר, נערץ יותר ומקובל כחיקוי לאחרים. האדם הופך להיות כלי בידיהם של פרסומאים היודעים את חולשותיו ומנצלים אותן עד תום. הפרסומאים ישכנעו אותך לא רק להיכנע להנאה שאתה כבר מכיר, אלא יחשפו בפניך שאתה "לא יכול בלי" הרבה דברים שעד היום הסתדרת בלעדיהם. אנחנו קונים המוני דברים מיותרים ורודפים אחרי עצמנו במירוץ מתמשך לספק את הצרכים שהתפתחו והפכו ל"עבדות מודרנית".

דוגמא נוספת- אחת הדוגמאות הטובות להשתעבדות שלנו לחולשותינו היא נושא האוכל המודרני. פעמים רבות אנחנו אוכלים דברים שברור לנו שהם מזיקים. מוצרים המכילים כמויות אדירות של סוכר, צבעי מאכל וחומרים מזיקים אחרים. אנחנו יודעים שזה רע (שלא לומר רעל), מבינים שזה מזיק ולמרות זאת לא יכולים להשתחרר מהכבלים. מבחינה זו מצבנו גרוע ממצבם של עבדים פעם, שלהם היו לפחות כבלים חיצוניים.

הצרה היא שנראה שהאדם לא הופך למאושר בשל היכנעותו להרגלים הללו. התאבדויות וחוסר שביעות רצון מהחיים הם עדיין נחלתו של האדם כמעט ללא קשר להטבה הגדולה בצורת החיים, והאדם נותר אומלל כשהיה. יותר ויותר אנשים מחפשים היום דרכים להשתחרר מהעבדות וההשתעבדות שבאורח החיים המודרני. ישנם כאלה שמנסים לחזור אל הטבע, אל המזון נטול הסוכר והצבע הנוצץ, ישנם שמנסים כל מיני כתות המבטיחות שחרור מהגוף ומגבלותיו, וישנם הרבה מאוד אחרים שמרגישים לא טוב עם עצמם בלי מוצא מהעבדות הגדולה הזו.

סיכום- אורח החיים התורני שונה מהותית. התורה מטיפה לשחרור מהתאוות ואפילו למלחמה בהן, לא רק בהרגלים ומידות שליליים אלא גם בדברים היום יומיים ובצרכים הקטנים של האדם. בנושא האוכל התורה מטילה מגבלות שונות (ואפילו יום אחד בשנה, מהתורה, שבו אסור לאכול), בנושא המיני ישנם חוקים, וכך בכל תחום ותחום של חיינו. כמעט בכל מקום בו ישנה תאווה או חולשה אנושית – התורה מציבה תמרורים והרגלים שונים מהמקובל היום. לא מדובר על ניתוק מהנאות או בבוז לתאוות העולם אלא בשליטה עליהן, בהובלת החיים על ידי האדם ורצונו, בניגוד לשליטה של החיים והנאותיהם על האדם. החוקים נראים כמגבילים פעמים רבות, מקשים על החיים ועל הרגע, אולם דווקא הם נועדו כדי להפוך את החיים לאיכותיים יותר, לנכונים יותר ולמתאימים יותר לאופי האדם ודרך חייו. כל זאת כמובן כשיוצאים מנקודת הנחה ומאמונה שהתורה ניתנה על ידי מישהו שמבין את נפש האדם יותר ממה שהאדם מבין, בדיוק כמו שאמא יודעת ומבינה את הצרכים של בנה הקטן יותר טוב ממנו. יתרה מזאת, פעמים רבות דרך החיים שהתורה מציבה גורמת להנאה גדולה יותר מהחושים בלי קשר לשכר ולעונש בעולם הבא, אלא אפילו בהנאות החיים בעצמן הדרך הזו מתאימה ומעניינת יותר.

מקורות- למרות שמושג העבדות בצורתו הקדומה כמעט ועבר מן העולם, הרי שעדיין ישנה עבדות של האדם לאורחות חיים, הנאות והרגלים למיניהם. התורה בהחלט שמה לה ליעד להילחם בעבדויות אלה. נושא העבדות בתורה נדון באגרות הרב קוק ח"א איגרת פ"ט, ועיין בהמשך הדיון באגרות העוקבות.

עניין השחרור מהתאוות והימנעות מכניעה להם מופיע פעמים אין ספור בתורה. ועיין בכוזרי מאמר שלישי יג-יז ובדברי המהר"ל בנתיבות עולם חלק א' בעמ' 146, 152, 159 ובתפארת ישראל עמ' 84.

בנושא החומרנות בדורות האחרונים ניתן לעיין באורות, "מהלך האידיאות" לכל אורכו, "אורות ישראל" ו,ד, "אורות התחיה" י"ט ובעוד מקומות.